השיעור השני - העניינים מתחילים להתקדם

היי לכולם,
מקווה שנחתם בסופ"ש הזה ונהנתם בחיק המשפחה.
אפרופו משפחה, נראה לכם שלדמויות שבסיפור שלנו יש משפחה ? מעניין..
בואו נתחיל לקרוא ונראה כיצד העניינים מתקדמים.

האדונית והרוכל/ש"י עגנון

אותה שעה כבר שקעה החמה ונתעלמה ממנו הדרך. היה מהלך שעה ועוד שעה. נכנס לבין האילנות ויצא וחזר ונכנס לבין האילנות. החושך כיסה את הארץ והלבנה לא האירה בשמים. נסתכל סביביו והתחיל מתיירא. ראה אור מאיר. הלך לקראת האור והגיע אצל בית אחד. הקיש על הדלת. הציצה עליו בעלת הבית וקראה, שוב אתה כאן? מה אתה מבקש יהודי? אמר לה, משעה שפירשתי מכאן תועה אני בחשכה ואיני מגיע ליישוב. אמרה לו, ובכן מה אתה מבקש? אמר לה, בבקשה ממך גברתי תני לי רשות ואשב לי עד שתצא הלבנה ואראה את הדרך ואלך לי. הביטה בו בעין זעומה ונתנה לו רשות ללון ברפת ישנה שבחצרה. הניח עצמו על הקש ונתנמנם.

בלילה ירדו גשמים מרובים. כשעמד הרוכל בבוקר ראה שכל הארץ כולה בִּצָה.

ידע באותה אדונית שהיא קשה. אמר בליבו אמסור עצמי בידי שמים ואל אבקש טובה מצרי עין. טען את קופתו על כתפיו וביקש לִיְלֵךְ. הציצה עליו האדונית ואמרה לו, דומני שנפרץ הגג, יכול אתה לתקן שם דבר? הניח הרוכל את קופתו ואמר, הריני קופץ ועולה. נתנה לו סולם ועלה בראש הגג.

מצא רעפים שזִעָזְעַתָם הרוח. עמד והחזירם למקומם, ולא השגיח בעצמו שבגדיו נובעים מים ומִנְעָלָיו כשני דליים. אמר בליבו, מה אכפת לי אם אני עומד בראש הגג או אם אני מהלך ביער, כאן גשמים וכאן גשמים, ואולי על ידי שאני עוזר לה אף היא תגמול חסד עמי ותִתֵן לי לשהות בביתה עד שיפסיקו הגשמים. לאחר שסידר את הרעפים וסתם את פרצת הגג וירד אמר לה, מובטחני שמכאן ואילך לא יגיעו הגשמים לתוך הבית . אמרה לו אוּמן אתה, נקבה את שכרך ואתן לך הניח ידו על ליבו ואמר חס ושלום שאקח מגברתי פרוטה, אין דרכי לקבל שכר על דבר שאינו מגוף מלאכתי , כל שכן שהגברת עשתה עימי טובה ונתנה לי ללון בביתה. הביטה בו דרך חשד, שהייתה סבורה שאומר כן כדי לייקר עצמו לפניה כדי שתתן לו שכר הרבה.  לסוף אמרה, שב ואעשה לך סעודת שחרית. עמד וסחט את בגדיו, הוציא את המים מנעליו והביט אילך ואילך.

מתוך הקרניים המרובות שהיו תלויות על כתלי הבית ניכר היה שבית ציידים הוא. ואולי לא היה בית ציידים ואותן הקרניים תלויות להן לנוי, כדרך שיושבי יערות עושים, שמקשטים את בתיהם בקרני חיה.

עם שהוא עומד ומביט חזרה בעלת הבית הביאה לפניו שֵכָר חם ומיני מזונות. שתה ואכל ושתה. לאחר שאכל ושתה אמר לה, שמא יש כאן עוד דבר שצריך תיקון? מוכן אני לעשות כל מה שהגברת פוקדת עלי. נתנה עיניה בבית ואמרה, בדוק וראה.

היה הרוכל שמח שניתנה לו רשות לישב בבית עד שיעברו הגשמים.

התחיל מתעסק ותיקן כאן דבר וכאן דבר ולא ביקש שכר. לעת ערב עמדה והתקינה לו סעודת לילה והציעה לו מיטה בחדר שמוטלים שם כלים ישנים שיצאו מכלל תשמיש. הודה הרוכל לבעלת הבית שמיטיבה עמו כל כך ונשבע שלא ישכח חסדה לעולם.

למחר התחילו גשמים חדשים יורדים הביט הרוכל לחוץ והביט בפני בעלת הבית, מי מוכן לחרם עליו תחילה. בעלת הבית ישבה מכווצת ושתקה ושעמום גדול יצא מכלי הבית. קרני החיות שבכתלים נתעטפו אדים וריח כריח בשר חי נדף מהן. אם משום שבקשה להפיג את השעמום שבלב ואם משום שנתגלגלו רחמיה עליו על אותו בחור שצריך להלך בגשמים ובָּבִּצָה.

אם משום זה ואם משום זה התחילה האדונית מדברת עימו. על מה דיברה ועל מה לא דיברה, על הגשמים שאינם פוסקים ועל הרוחות שמנשבות בלא הפסק ועל הדרכים שמתקלקלות והולכות ועל התבואה שעשויה להרקב וכן כל כיוצא בזה.

הודה לה הרוכל בלבו על כל דיבור ודיבור, שכל דיבור ודיבור נותן לו עכבה בבית ואינו צריך לטלטל עצמו בדרכים בגשם ובקור ובסערה.

ואף היא הייתה מרוצה, שיש כאן נפש חיה. נטלה לה כלי סריגה ואמרה לו, שב. ישב לפניה וסיפר דברים על שרים ושרות, אדונים ואדונות, על כל מה שידע ועל כל מה שרצוי היה לה לשמוע. בין כך לכך נתקרבו זה לזה. אמר לה, גברתי יושבת גלמודה, כלום אין לה בעל או ידיד או ורֵעַ?ודאי יש כאן שרים רבים ונכבדים שמבקשים קרבתה של אדונית נאה שכמותה. אמרה לו, היה לי בעל.

 נתאנח הרוכל על בעלה שנהרג ושאל, כיצד נהרג. אמרה לו, אם השוטרים אינם יודעים, אתה מבקש לדעת. מה איכפת לך באיזו מיתה נהרג, אם חיה רעה אכלתהו או אם נשחט בסכין. הלוא אף אתה מוכר סכינים שאפשר לשחוט בהן אדם.

ראה הרוכל שאין דעתה של האדונית לספר במעשי בעלה ושתק. ואף היא שתקה. אחר שעה קלה חזר הרוכל ואמר, יתן האלוקים וימצאו את רוצחי בעלך לנקום בהם נקם.

אמרה היא, לא ימצאו אותם, לא ימצאו אותם, לא כל רוצח עשוי שימצאו אותו. השפיל הרוכל את עיניו ואמר, מצטער אני גברתי שהזכרתי לה צרתה, אילו ידעתי במה יכולני לשמח את לבך הייתי נותן מחצית חיי. נסתכלה בו האדונית וחייכה חיוך משונה, של בוז או של ריצוי, או סתם חיוך, שאדם מחייך לו וחברו מפרשו לפי דרכו, ואם אדם תמים הוא הרי הוא מפרשו לטובת עצמו. הרוכל שאדם תמים היה פירש לו שחוק זה ששחקה אותה אשה לטובתו ולהנאתו. והואיל ונצטער על אותה אשה שלפי שנותיה ולפי מידת רואיה היתה שבני אדם נאים יחזרו אחריה ראה את עצמו פתאום כאחד מהם. התחיל מדבר לפניה דברים שאוזן של אשה בחורה אוהבת לשמוע. אלקים יודע מהיכן נטל רוכל פשוט זה דברים כגון אלו. והיא לא גערה בו ולא דחפה אותו, אדרבא נוחה היתה לשמוע עוד. נכנסה בו גבורה והתחיל מדבר דברי אהבה. ואף על פי שהיא אדונית והוא רוכל עני קיבלה את דבריו והראתה לו חיבה. ואף לאחר שפסקו הגשמים ונתייבשו הדרכים לא פירשו זה מזה.

ציפיתם לזה????

האמת לומר לכם? לא חשבתי שהאדונית הנוקשית הזו חוותה טרגדיה כל כך גדולה - לא פשוט לאבד בעל.

זוכרים שאני אוהבת שאתם מפעילים את הדמיון שלכם?

אז ספרו לי למה לדעתכם ישנם הרבה קרניים בבית?

ולמה לדעתכם לא תופסים את הרוצחים של הבעל? מי רצח אותו בכלל? 

לדעתכם ישנה סיבה סמויה שהרוכל היהודי נמצא בבית האדונית?

ללא ספק אני במתח.. אני בטוחה שגם אתם..

אני רוצה שתעלו את הספקולציות שלכם אל המצגת השיתופית שלנו.

מחכה כבר לקרוא את הספקולציות שלכם,

שלכם,

לי-נוי.